ירידה בשמיעה בגין חשיפה לרעש
תביעה להכרה בנזקי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש במקום העבודה כפגיעה בעבודה, הפכה בשנים האחרונות לתביעה מסובכת ביותר. הקושי הוא בעיקר להוכיח תביעות, שהן תולדה של חשיפה ממושכת לרעש במקום העבודה. פגיעה בשמיעה כתוצאה מאירוע חד פעמי כגון פיצוץ במפעל היא תביעה פשוטה יותר להתמודדות ועל כן במאמר זה לא נתמקד בה.

כשמדובר בנזקי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש במקום העבודה ניתן לתבוע שני גורמים:
א. המוסד לביטוח לאומי.
ב. המעביד ו/או חברת הביטוח שביטחה את המעביד בפוליסת ביטוח חבות מעבידים.

תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי:

הוראות חוק הביטוח הלאומי מקשות על נפגעי השמיעה, ומטילות עליהם את החובה לעמוד במספר קריטריונים מצטברים בכדי שהפגיעה בשמיעה תוכר כפגיעה בעבודה וכדלקמן:

ü על הנפגע להוכיח כי נחשף לרעש מתמשך העולה על 85 דציבל ובמשך זמן רב. אם העובד לא יוכל להציג תוצאות של בדיקות מהימנות לעוצמת הרעש, ששוררת במקום עבודתו, קיים חשש כי תביעתו למוסד לביטוח לאומי תידחה. על כן, יש להזדרז בהגשת התביעות כל עוד מקור הרעש קיים. עובד שמגיש תביעה לאחר שהמכונה שהיא מקור הרעש הוחלפה או לאחר שהמפעל נסגר לוקח סיכון שתביעתו תידחה. יש לציין, שלעיתים אפשר להסתפק גם בעוצמת רעש הנמוכה במעט מ-85 דציבל אך מצב זה הופך את התביעה לקשה ומסובכת יותר. התביעה במקרה מעין זה תעבור ממסלול תביעה נוח יחסית של מחלת מקצוע למסלול תביעה קשה יותר, שנקרא מיקרוטראומה. במסלול זה נטל ההוכחה נופל על התובע.

ü על נפגע הרעש להוכיח כי כושר השמיעה שלו פחת ב- 20 דציבלים לפחות בכל אחת מאוזניו וזאת בתדרים הנמוכים (שנקראים גם תדירויות הדיבור). בדרך כלל, ירידה בשמיעה בשיעור נמוך יותר, לא תוכר כפגיעה בעבודה.

ü כאשר קיימת פגיעה בתדרים הגבוהים הניזוק מתלונן לעתים גם על צפצופים באוזניים (טנטון או בלועזית טיניטוס). על מנת שטנטון עקב חשיפה לרעש מזיק ייחשב כפגיעה בעבודה, הנפגע צריך לעמוד בתנאים הקודמים שהוזכרו לעיל וכן בתנאים מצטברים נוספים והם:
1. כושר השמיעה בתדרים הגבוהים פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אוזן.
2. הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית לפני שהנפגע חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק.
3. הפגיעה חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית.