יותר ויותר אנשים בישראל מתחברים לטרנד האופניים ואצל רובם זה נראה כמו סיפור אהבה.
"בשבילי רכיבה על אופניים זו חוויה רוחנית"...
"אופניים אצלי זה הרבה לפני הכל"..
"האופניים הם החברים הכי טובים שלי ואני לא מסוגלת להתחיל את היום לפני שאני יוצאת לרכיבה על אופניים"...

אלו הם רק מספר ציטוטים קטן, דוגמית, ממה שאני שומע מרוכבים וותיקים וחדשים. אז מה באמת הסיפור הגדול? שאלתי את עצמי מה באמת הקטע? בסך הכול אופניים אפשר לחשוב!

אין ספק שאחד מהצרכים הגדולים וההגיוניים שלנו בתור בני אדם שחיים בעולם לחוץ, אגרסיבי ומלחיץ זה החיפוש העצמי, השאיפה לשקט, לרוגע, לעשות משהו לעצמנו. משהו טוב, משהו שאוהבים, משהו שנותן לנו סיפוק, שמעצים אותנו, שמתחבר לאנרגיות חיוביות, שגורם לנו לחייך, שממריץ את הדם, שמתחבר לתרבות שלנו, לסביבה ולערכים. יכול להיות שזה גם הזמן לעצמנו- השקט שאנו צריכים, המן לבד, ההירגעות, ההתאוורות וההתחדשות.

ובכן, בחיינו המהירים ולפעמים גם מלחיצים, אנחנו חייבים באופן טבעי "לברוח" לזמן מה מן ה"רעש" ולהפיגו בזמן איכות שעושה לנו טוב ומרגיע אותנו.

אז יש כאלה שמשענים סיגריה, ויש כאלו שיוצאים לריצה, ויש כאלה שקוראים ספר, ויש כאלה שעולים על האופניים ויוצאים לרכוב!

אני מאלה שמתעוררים בבוקר והפעילות הראשונה שלי היא לצאת לרכיבה על אופניים, לא פעם שאלתי את עצמי מדוע אני כל כך אוהב את זה או בכלל מה כל כך מיוחד ברכיבה על אופניים שמושך אנשים לעשות זאת?

לאחרונה אני מתחיל להבין שרכיבה על אופניים היא הרבה יותר מהרכיבה עצמה - עצם היציאה מן הבית ושאיפת האוויר הצלול והנקי שאנו לא כל כך רגילים...
בדרך כלל אנחנו רגילים להיכנס מיד לרכב ולהישאר מנותקים מ"העולם". הרכיבה גורמת לנו להישאר חשופים למה שקורה סביבנו "בעולם האמיתי" ולהתחבר אליו: להריח את הריח של הדשא בפארק, להרגיש איך השמש מחממת לנו את הגוף, לראות ציפור מיוחדת שעוברת... ויכול להיות שזו תהיה ההזדמנות היחידה לראות אותה. ובכלל לתת לכל הלחצים לשקוע ולהירגע, וכל זה כשאנחנו מרוויחים פעילות אירובית.
מה עוד אפשר לבקש...