תאונות דרכים עם הרוגים

תאונות דרכים קטלניות מסתיימות לעיתים גם במוות של אנשים שהיו מעורבים בתאונה. במאמר זה ננסה להסביר ולהעריך את סכום הפיצויים ואת מרכיבי הפיצויים אשר נפסקים במקרה של מוות בתאונת דרכים.
סכום הפיצוי משתנה ממקרה למקרה והוא תלוי בגורמים רביםלרבות גיל הנפטר, מצבו המשפחתי, מספר ילדיו וגילם, גובה השתכרותו לפני התאונה ועוד...

חישוב הפיצויים להרוגים מתאונות דרכים מתחלק לשני מסלולי תביעה:
א. פיצוי לבני משפחת המנוח אשר היו תלויים במנוח לפרנסתם ונקראים "תלויים".
ב. פיצוי לו זכאים היורשים שלא היו תלויים בפרנסת המנוח כגון הורים של קטין שנפטר.

חשוב לציין, שלעיתים קרובות בפועל היורשים הם גם תלויים ובמקרה זה הפיצוי הגבוה יותר הוא זה
שמשולם למשפחת המנוח.

עד שנת 2004 הפערים בין שני מסלולי התביעה היו גדולים ולא הגיוניים
במסלול התביעה הראשון – כשנשארו תלויים, היה מדובר בתיקי נזיקין גדולים והאלמנה ו/או היתומים היה זוכים לקבל פיצוי הוגן בסדר גודל של בן מאות אלפי שקלים למיליוני שקלים.
במסלול התביעה השני – כשהמנוח לא הותיר תלויים, הפיצוי שהיו מקבלים היורשים היו זעומים ואפילו משפילים והגיעו לסדר גודל של כ-50,000 ₪. רבות דובר על העוול שבגישה זו, ועל הצורך בשינוי חקיקה אך כמעט ששום דבר לא נעשה והבעיה נותרה באינה. לבסוף, הגיע העניין לפתחו של בית המשפט העליון שפסק בנושא בפסק דין אטינגר כי יש לפצות את משפחת הנפטר בכל החיסכון העתידי שהמנוח היה יכול לחסוך במשך כל ימי חייו לו לא היה נהרגבתאונת הדרכים. פסק דין זה מכונה בקרב עורכי הדין "הלכת השנים העבודות"

חשוב לציין שלמעשה גם היום קיימים אותם שני מסלולי תביעה שעל פיהם ניתן לתבוע את חברת הביטוח של הרכב אך הפערים בין שני המסלולים אינם חד משמעיים, במרבית המקרים הפיצוי במסלול תביעת העיזבון הוא הגדול יותר ואך לעיתים הפיצוי במסלול תביעת התלויים הוא הגדול יותר.